חיפוש
  • דוד הרבנד

שוחחתי עם המורָה ללשון. היה מעניין

עודכן ב: פבר 10

זה קרה ביציאה מאספת ההורים לפני כשנה.

פגשתי את המורה ללשון של הבן.

היא: "אבא של שי, נעים להכיר; שמעתי שאתה עורך לשוני!" אני: "כן, זה נכון, מודה באשמה." "אז אתה בטח מבין את התסכול שלי, שלנו, של כל אלו שיודעים עברית..." "מה התסכול?" "לשמוע את הנוער, את הילדים. אין שום הקפדה, שום כבוד לשפה. כבר לא נשאר כלום." "לא בטוח שהבנתי, המורה. מה מפריע לך?" "מפריע שכבר אין כלום. 'אני יצטרך', 'ספתה אמרה', 'שלוש שולחנות', ושמעתי אפילו אחת אומרת 'נתפגש'." "נתפגש? זה נפלא!" "מה נפלא? ותגיד, זה לא מוציא אותך מדעתך כל זה? אתה הרי עורך לשוני..." "אני עורך טקסטים, אני לא עורך אנשים..." "לא הבנתי; מה ההבדל?" "תראי, המורה, כל שפה בעולם, ברגע שהשפה אימצה לה סימני כתיב, ולא משנה אם זה כתב יתדות, כתב עתיק שחקוק בסלעים, מגילות, מצבות, או סתם דפוס – באותו רגע השפה מתפצלת לשתיים." "לשפה יש פיצול אישיות?" "כן, אפשר לקרוא לזה ככה. המסלול ה'מדובר' ממשיך בדרכו. הדיבור זורם ושוטף ואיש לא יכול לעצור אותו. המסלול ה'כתוב' מקבל לאט לאט כללים פנימיים משלו." "אבל אין הבדל בין שפה מדוברת לכתובה! שפה מדוברת נכונה = שפה כתובה נכונה. למה שיהיה הבדל?" "אז פה נדמה לי שאת טועה, מורתי. זה רק נראה דומה, על פניו, אבל אלו שני עולמות שונים לגמרי. ואגב, מכיוון שאנחנו בטוחים שזה אמור להיות דומה, אנחנו כל הזמן מחפשים את ה'טעויות' בשפה של תלמידינו, חברינו, המוֹכְרים בסוּפֶּר... אבל כשנבין שאלו שני עולמות שונים, נוכל להפסיק להתעלל בילדים, כי..." "רגע רגע! להתעלל בילדים? אתה לא קצת מגזים?" "אתן לך דוגמה, המורה. אימא שלי נולדה ב-1945 והיא הייתה שמאלית. כשהיא הייתה בת חודשיים הבינו סופית שהיא שמאלית. בעצת הרופאים – בכל פעם שהיא הושיטה יד לצעצוע, לבקבוק, לאוכל, נתנו לה מכה ביד והחליפו ליד ימין. מזעזע, לא?" "האמת, כן. אבל מה הקשר?" "הדיבור שלנו הוא שריר טבעי, פשוט, גאוני, מסתגל, מורכב, והוא יודע בדיוק מה הוא עושה ואיך להתפתח. הילדים מקשיבים לסביבה שלהם ויודעים בעצמם איך להשתלב בסופו של דבר." "אז איך אתה מרגיש בנוח לערוך את הטקסטים של הלקוחות שלך? הם יודעים בדיוק מה הם עושים..." "כי כזכור לך, ברגע שלשון מאמצת לה מוסכמות של כתיב – היא חוטפת 'פיצול אישיות'. כל השפות המודרניות אימצו בשלב כלשהו בהיסטוריה שלהן כתיב, ומאותו רגע יש כללים 'איך כותבים'. אבל השפה המדוברת, שהיא הצורה המרכזית והחשובה ביותר של הלשון, ממשיכה בדרכה הטבעית." "ולא מפריעים לך כל השינויים שמתרחשים בה כל יום?" "להפך. אני נהנה מהם. כי כשיש שינויים זה אומר שהשפה חיה. כל שפה חיה משתנה כל יום. לטינית לא משתנה, כי רק כמרים קתולים ממלמלים אותה בטקסיות. אנגלית, צרפתית, ערבית ועברית משתנות כל יום. אני לא מתעצבן על השינויים, אני חוקר אותם ומנסה להבין את ההגיון שלהם, כי לכל שינוי יש גורם שהביא לו ולכל שינוי יש תפקיד במערכת המופלאה והטבעית ששמה השפה המדוברת." "טוב, אבא של שי... אני יצטרך לחשוב על זה..."

90 צפיות

בואו נהיה בקשר

אפשר לשלוח לי מייל לכתובת harband@gmail.com

או לפנות דרך הטופס הזה ואשוב אליכם בהקדם: